זה האלבום שהפך את להקת יס לשם מפורסם ברחבי העולם. הוא הוקלט במהלך ספטמבר 1971 אך יצא בתחילת 1972, ולמעשה קבע סטנדרטים חדשים בתחומו. האלבום שיכלל את הנוסחה הפרוגרסיבית החלוצית שפיתחה קינג קרימזון בשנת 1969, ועזר להפיץ את בשורת הרוק המתקדם ברחבי ארה"ב. הגישה המגובשת שהציג שיכנעה את חברות התקליטים שאפשר למכור מוסיקה אמנותית מורכבת לקהל הרחב, בלי לחשוש.


למרות שמדובר במאמץ קבוצתי ודמוקרטי, רוב הקרדיט הולך לשני אנשים: ג'ון אנדרסון ואדי אופורד. מנהיג הלהקה הכריזמטי והטכנאי החרוץ הם הגיבורים האמיתיים מאחורי "פרג'ייל", מכיוון שרק שילוב של חזון מגובש וידע טכנולוגי יכולים להפוך יצירה מוסיקלית לאבן-דרך תרבותית. אנדרסון וסקווייר, מקימי הלהקה, פיטרו את הקלידן טוני קיי וגייסו את הכוכב העולה ריק ווייקמן, כדי להתמודד עם השינויים הטכנולוגיים שהביאו איתם הסינתיסייזרים החדשים, כמו גם המלוטרון המלכותי.


צליל תו-פסנתר, שהושמע מן הסוף להתחלה, פותח את האלבום. הוא הולך ומתגבר עד שהוא נשבר על ידי גיטרה קלאסית מרגיעה. הפתיחה מגדירה את תמצית הדינמיקה של 'יס': חדות מול טשטוש, אלימות מול רכות, עצבנות מול רוגע, אקוסטי מול חשמלי. המעבר המוקפד מקיצונות אחת לשנייה מעצים את החוויה המוסיקלית והופך אותה לאירוע דרמטי, כמעט קולנועי. זה לא פופ שאפשר לדעת איך הוא נפתח ואיך הוא מסתיים, אלא מסע אל הלא-נודע.


חמישה מתוך תשעת השירים הם מפגני-סולו עצמאיים. הקטע הקצר של ריק ווייקמן, שחקן הרכש החדש והצעיר של הלהקה, לא ממצה את יכולתו כקלידן וכמעבד, בעיקר בגלל מגבלות של זמן ואילוצי חברות תקליטים; הוא גויס ללהקה באמצע העבודה על האלבום, ולכן לא היה יכול להשקיע מספיק בהקלטה. הקטע של אנדרסון מוכיח (שוב) שהסולן יודע להשתמש באולפן ככלי-נגינה משוכלל וגם לייצר הרמוניות קוליות מורכבות. הוא יוכיח זאת שוב באלבום הסולו הראשון שלו, Olias of Sunhillow, ארבע שנים מאוחר יותר. הקטעון הזעיר של ברופורד מראה בבירור שהבחור היה עדיין צעיר ופזיז מדי בשביל לכתוב ולהלחין. הקטע של סקוויר מדגים את כשרונות העיבוד והנגינה שלו, למרות שהבסיסט מעולם לא היה יוצר פורה. הקטע של האו תפס אותו בתקופה מצוינת, למרות ששיאו היה עדיין לפניו.


קל ונוח לבחון את חברי הלהקה בעבודות מבודדות, אבל היצירות הקבוצתיות הן היהלום שבכתר האלבום. הקטע הראשון, Roundabout, הוא אחד הדברים המוצלחים ביותר ש'יס' הוציאה אי-פעם: הרמוניות קוליות משולשות, צליל באס שלא נשמע קודם לכן בהיסטוריה של המוסיקה, תיפוף שנון, גיטרה שהיא תזמורת, אורגן האמונד שיודע לדמות נחל מפכפך אך גם מפל גועש, וסולן עם קול גבוה שאפשר לאהוב או לשנוא. העיבוד ה'יסי' מעולם לא נשמע כל כך הדוק ויציב. תרומתו של ווייקמן מורגשת, וזאת כיוון שהוא טרם נתן לאגו הפרטי שלו להשתלט על סגולותיו כמוסיקאי בעל השכלה קלאסית פורמלית.


הקטע South side of the Sky מקדים את פינק פלויד בגלל השימוש החכם באפקטים קולנועיים, הלחן המבריק והביצוע האנרגטי. התוספות החשמליות של סטיב האו מוסיפות מאצ'ואיזם שסוחף אחריו את שאר חברי הלהקה. הקטע Long Distance Runaround הוא עדות לרוח הפרוגרסיבית הקלאסית, שבה שימוש במשקלים אסימטריים וקונטרה-פונקט לא מנטרל את האלמנט הרוקנרולי הבסיסי של היצירה. הקטע הסוגר, אולי היצירה הגדולה ביותר של 'יס' מאז ועד היום, Heart of the Sunrise, הוא דוגמה ומופת לרוק הסימפוני כולו, בעיקר בגלל העיבוד המוקפד, הטיפול השכלתני במוטיבים מוסיקליים מנוגדים, דינמיקה הרחבה וטקסט מעולה; אפילו הסולו האינטליגנטי של ברופורד השפיע על דור שלם של מתופפים.


במבט כללי, האלבום מגוון מאוד, ומאפשר לכל אדם למצוא בו את הפינה שלו. אך למרות הגיוון, ההפקה המוסיקלית שומרת על עקביות בעולם-הצלילים שיצרה. יתרון נוסף: אין יותר מדי שירה (בניגוד לאלבומים אחרים של 'יס', בהם עומס המילים המופשטות פגע בהבנת היצירה), ומתוך המעט הקיים, הטקסטים של אנדרסון סבירים; זאת כיוון שהסולן טרם שקע במצולות הפילוסופיה של המזרח הרחוק, ולכן אפשר כמעט להבין על מה הוא מדבר; זה בולט במיוחד בקטע האחרון, העוסק בלבטיו הקיומיים של האדם המודרני, שמוצא את עצמו במצוקה בעיר הגדולה והרועשת, אך חושש ממרחבי הטבע האינסופיים.


לראשונה שיתפה הלהקה פעולה עם גרפיקאי בריטי ושמו רוג'ר דין. הוא העניק להם את הדימוי החזותי המושלם למוסיקה שלהם כשיצר גלובוס חדש, שונה לחלוטין מזה שאנו מכירים. אולי בהשראת הנחיתה על הירח, שהעניקה לאנושות מבט חיצוני ראשון על כדור הארץ, הוא שירטט ספינה מעופפת מעל כוכב בלתי-מיושב; הציור האחורי הציג את הספינה מתרחקת במהירות מן הכוכב המתפוצץ, תמונה מדאיגה שקשה לשכוח; שמו של האלבום ניתן לו בהשראת הציור הזה. שיתוף הפעולה עם דין הפך לסיפור-הצלחה סימביוטי, שהפך את כל המעורבים לאנשים מוערכים ועשירים (מכירות הפוסטרים והחולצות הזרימו הון לכיסי הלהקה ודין עצמו). דין המשיך לעבוד עם הרכבים נוספים, כמו גרינסלייד, יוריה היפ, אסיה, פאלאס ועוד.

מבקרי המוסיקה הכתירו את "פרג'ייל" כקלאסיקה במהירות, בעיקר בגלל המכירות המוצלחות שלו בארה"ב; גירסה מקוצרת של Roundabout נשלחה לרדיו וזכתה להשמעות רבות, במיוחד בערים כמו פילדלפיה, ניו-יורק, סן-דייגו וסן-פרנסיסקו. לא פלא, לכן, שחברת אטלנטיק השקיעה במספר מהדורות שונות לגירסה הדיגיטלית. הגירסה הראשונה שהודפסה בתחילת שנות התשעים סבירה, אך כל הגירסאות שבאו אחריה הציעו צליל משופר, שעולה בהרבה על המקור (ויניל). הגירסה משנת 2003 מציגה רימסטר דיגיטלי חדש, בוקלט מורחב עם תמונות ומאמר, וגם שני קטעי בונוס: 'אמריקה' של פול סיימון (שיצא במקור באמצע 1972) וגירסה ראשונית של Roundabout שאפשר לוותר עליה.

הציון: 10/10

תגובות לביקורת על פרג'ייל של להקת יס /

---

להקת יס - ביוגרפיה

Yes - Close to the Edge

Yes - Drama

Yes - Fragile

Yes - Going For The One

Yes - House of Yes [dvd]

Yes - Magnification

Yes - Relayer

Yes - Symphonic Live [dvd]

Yes - Symphonic Music of Yes

Yes - Tales From Topographic Oceans

Yes - The Yes Album

Yes - Tormato

Yes - Union

Yes - Yessongs

---

מה אומרים הציונים?

איך אני מחשב ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")