 |
|
רוק מתקדם > להקות > ששת
"ששת היא להקה סודית. רק מובחרים שמעו עליה" - כך תיארה יהודית רביץ, במהלך הופעה חיה בשנות האלפיים, את השתתפותה באחד הפרויקטים הפרוגרסיביים היפים שנוצרו בישראל.  אלבום להקת ששת - מהדורת 2007 סדרת סימני דרך של NMC ששת היא סופר-גרופ ישראלי שעשה את הבלתי-אפשרי והקליט אלבום רוק מתקדם עברי מושלם, באולפני טריטון בין החודשים אוגוסט-אוקטובר 1977. השישיה בחרה שם עברי קצר ומתוחכם (ששת הוא גם ידידו שחור-העור של רובינזון קרוזו וגם תרגום עברי חביב למילה "סקטט" (Sextet) שהיא 'שישיה' באנגלית) וכללה שמות שרובם מוכרים היטב גם היום: יהודית רביץ (גיטרה אקוסטית, כלי הקשה, קולות ושירה), שם טוב לוי (חליל, חליליות, קולות ושירה), שמוליק בודגוב (גיטרה חשמלית ואקוסטית, קולות), עדי רנרט (פסנתר, פנדר, האמונד, סינתיסייזר, קולות), שמוליק ארוך (בס, כלי הקשה, קולות), איקי לוי (תופים וכלי הקשה). נקדים ונאמר: 'ששת' אינו אלבום רוק כסאחיסטי. חבורת המוסיקאים שעשתה אותו הכירה היטב את הסצינה והטעם המוסיקליים של התקופה, ולא באה לשבור קירות, להפוך שולחנות ולנפץ מסגרות. מה שהם כן הצליחו לעשות הוא בכלל לא פשוט: לשלב בין מוסיקה עברית עממית (דבקה, למשל) לבין הפיוז'ן של צ'יק קוריאה, בין נתן אלתרמן לג'נטל ג'ייאנט, יונתן רטוש לג'טרו טאל, דוד פוגל לסמבה ברזילאית ובין יעקב גלעד לפיליפ גלאס. ההישג הגדול ביותר של 'ששת' הוא כפול: ראשית, האלבום נשמע רענן ומקורי גם היום (לא, הצליל לא דלוח וארכאי כמו באלבומים מוקדמים יותר משנות השבעים), ושנית, אפשר לצלוח אותו מתחילתו ועד סופו בלי הפרעה: כל הקטעים עובדים, זורמים ומעניינים. מעבר להישגים הללו, שהם מרשימים בכל קנה-מידה, ניתן אף לומר ש'ששת' הוא למעשה תקליט הרוק המתקדם העברי היחיד שנוצר כאן, כיוון שהוא החליט להתמודד עם חומרים ישראליים ולהתיך אותם (במסורת הפיוז'ן האמריקני והקנטרברי האנגלי) אל תוך עיבודים מערביים מתקדמים.  מימין לשמאל - עדי רנרט, שם טוב לוי, יהודית רביץ, שמוליק בודגוב, איקי לוי, שמוליק ארוך (צילום מעטיפת האלבום: ג'ראר אלון) יהודית רביץ היתה אז בחורה צעירה, שהשתחררה מלהקה צבאית ופתחה בקריירה אזרחית. שם טוב-לוי, לעומתה, היה כבר מבוגר, מיומן ומנוסה בהקלטות ועיבודים. לכן הוא זה שחתום על רוב השירים, כולל מעורבות בהפקה. בקטע "7/8" (שבע שמיניות) משלב שם-טוב לוי את המינימליזם הקר של פיליפ גלאס (בחליל) עם מוטיב מלודי נעים, בקטע "דינוזאורוס הבן" מכניס שמוליק ארוך פסיכדליה וג'אז-רוק בדלת האחורית, ובקטע "דבקה" מעורבבים יחד שירת הא-קאפלה של ג'נטל ג'ייאנט עם מוטיב עממי ועיבוד שמזכיר מאוד את העבודה הקלאסית של ג'טרו טאל (חליל-צד כבר אמרנו?). ממש פרוג-פולק ציוני. כל 'מחלות הילדות' של הרוק המתקדם משנות השבעים לא נגעו באלבום הזה: כמה מן הקטעים עוברים את 6 הדקות אבל אינם ארכניים, האפקטים הקוליים (הנדירים) אינם מוגזמים, הסולואים מדויקים וענייניים, העיבודים לא מנופחים, השירה לא מתנשאת. הכל עובד פיקס. לואי להב וטומי פרידמן, שתי דמויות מרכזיות בתעשיית המוסיקה הישראלית, נושאים בקרדיט "טכנאי ההקלטה". דוד טרטקובר (חתן פרס ישראל לעתיד) עיצב את העטיפה. תודה מיוחדת נרשמה למפיק והאמרגן הנאמן שלהם, "שאול גרוסברג - שהאמין".
 האלבום של ששת סדרת התפוז של NMC כשיצא לאור, לא נמכר האלבום של 'ששת" כמצופה. אפשר לומר בלי לחשוש שמדובר היה בכישלון מסחרי תקופתי. אך עם חלוף הזמן, הפכו שירים מקסימים כמו 'בלילות הסתיו' ו'סמבה ברגל שמאל' לקלאסיקות-רדיו נפוצות. לאחר כמה עשרות הופעות ברחבי הארץ, התפרק ההרכב במהירות וחבריו מצאו פרוייקטים אחרים לעבוד בהם. כל חברי 'ששת', מלבד שמוליק ארוך העובד כמורה לגיטרה באס, פעילים גם היום בתעשיית המוסיקה הישראלית. חברת NMC הוציאה את הדיסק בשנת 1993, במסגרת סדרת 'התפוז' הכתומה שלה (כן, האלבום זמין בחנויות גם היום, לא יאומן כי יסופר), עם צליל נקי ונעים. למרות שלא מדובר באלבום מרדני או 'משוגע' כמו של זינגלה, הוא בין היחידים שהתמודד בהצלחה עם האתגר הטמון בשאלה: איך לעזאזל משלבים בין רוק מתקדם ובין הזמר הארצישראלי? עדכון 2007: האלבום של "ששת" יצא לאור במהדורה חדשה, תחת הסדרה "סימני דרך". הוא כולל גם דיסק בונוס עם פסקול הסרט "מסע האלונקות" שהלחין שם-טוב לוי וביצעה הלהקה, כולל שיר הנושא בביצועו של גידי גוב. הדיסק יצא בשנת 1993, במסגרת סדרת 'התפוז' של NMC בפעם השניה, וזו תהיה הפעם השלישית שהוא יוצא לחנויות.
להקת ששת - קישורים נוספים
|
אודות האתר / הספר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים
Email: uribreitman@yahoo.com