המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
|
 |
רוק מתקדם >>> ביקורות אלבומים
|
Planet X
Universe 2000 InsideOut Records USA (56:37) XplanetX.com/ ביקורת: אורי ברייטמן 23/2/06 |
|
הזיווג בין קלידן דרים ת'יאטר לשעבר, דרק שריניאן, ובין המתופף האוסטרלי וירג'יל דונאטי, מייצר מתח גבוה. להקת פלאנט-אקס, שהיתה אמורה להיות פרויקט צדדי של שריניאן (אלבום הסולו של שריניאן, 'פלאנט-אקס' משנת 1999) כדי להרשים את חבריו בלהקת הפרוג-מטאל המפורסמת ביותר בעולם, הפך ללהקה עצמאית לגמרי. אפשר לקרוא לזה ג'אז-מטאל, או מטאל פיוז'ן, או פשוט פרוג-מטאל עם דגש על אילתורים חייתיים. ואפשר פשוט לקרוא לזה רוק מתקדם בחיפוש אחרי עוצמה ריתמית, מכור לנגינה וירטואוזיות ובעל אובססיה לעיבודים מהירים במיוחד. אלבום הבכורה של פלאנט-אקס, "יוניברס" משנת אלפיים, מורכב מאחד-עשר קטעים קצרים למדי, מהירים וחד-משמעיים. שריניאן, דונאטי וחבריהם (הגיטריסט טוני מק'אלפין; הבסיסטים תום קנדי ובילי שיהן) לא באו להעמיד פנים שיש להם מסרים אמנותיים להעביר למאזינים המשתוממים. זו מוסיקה הדוקת-שיניים שנועדה להרשים, ולא לעורר מחשבות נוגות על מצב היקום. הלחנים ממוקדים מאוד, בועטים ונושכים ללא הרף, עם תשוקה עזה לסחרר, להדהים, להפחיד, להעלות את הדופק של המאזין. שריניאן מתייחס למקלדות שלו כמו אל גיטרה חשמלית, בעוד דונאטי מפגין יכולות פוליריתמיות ברמה אוניברסלית אמיתית. כל הקטעים דומים מאוד זה לזה. מכיוון שהם מתחברים אחד לשני בעזרת אפקטים צנועים של "חלל חיצון", האלבום שועט קדימה ללא הפוגה. קשה מאוד לפזר את ההפגנה הזאת באמצע התרחשותה: כשזה מתחיל, זה לא מפסיק עד הרגע האחרון. שריניאן ודונאטי לא מעוניינים לשלב בלאדות ענוגות, שירי-מעבר מלנכוליים או נקודות מנוחה: הם להוטים להרהיב ולהלהיב. חובבי קנטרברי מתבקשים להתרחק מן המקום בשקט. אוהבי ריו עקמומי נדרשים למצוא דיסק אחר כדי לשבור את גבולות הרוק. מעריצי פרוג נוסטלגיים יכולים להעביר את הפיקניק המלוטרוני שלהם לפארק שקט יותר. שריניאן הציב שלט מתכת: "כאן מפגינים כוח, זריזות ומשמעת. ראו הוזהרתם". הכימיה האינסטרומנטלית בין שריניאן, דונאטי ומק'אלפין מושלמת. הם באו לעשות את אותו הדבר, ואף אחד מהם לא מושך את המוסיקה לכיוון אישי במיוחד. הסולואים של שריניאן על הסינתיסייזרים ושל מק'אלפין על הגיטרה המטאלית דומים אחד לשני כמו שתי טיפות מים. דונאטי מוכיח שיש לו מקום בליגת-העל לצידו של מייק פורטנוי, ואף יותר מכך: הוא מצליח להביא אל עולם הפרוג-מטאל את התיחכום של הג'אז בלי להישמע קליל לרגע אחד. כך הוא מצליח לשמור על תיחכום, להפתיע ולחרוג מן המשקלים הקבועים, ועדיין להוביל את הלהקה קדימה בעוצמה אדירה. צריך לתת לו קרדיט על ההישג הזה. ואחרי הכל הדיבורים על טכניקה, וירטואוזיות ועוצמה -- זה אלבום עם מלודיות קליטות מאוד. האלבום השני של פלאנט-אקס ("מון-בייביז") היה הרבה פחות מוצלח, מכיוון שהחבר'ה איבדו את היכולת שלהם לשמור על מיקוד מקסימלי. ב'מון-בייביז' יש יותר מדי פיוז'ן אוורירי ופחות מדי אקשן -- כבר שמענו דברים כאלה בעבר. אבל כאן, ב'יוניברס', כל שיר עובד מהתו הראשון ועד הבעיטה האחרונה. המקום היחיד בו מופיעה ליריקה באלבום -- הקטע החמישי "מלך היקום -- מפיג חלק מן המתח והחשיבות-העצמית לטובת נאום פרודי על ספרי מדע בדיוני, במבטא אנגלי עתיק, שהוקרא בכריזמטיות על ידי בחור ושמו דיק סמאת'רז, שפיתח לעצמו אחר כך קריירה של שחקן פורנו. זה לא ג'אם סשן אקראי, ולא נסיון לאתר 'באוויר' על כמה מוטיבים פשוטים שמישהו מצא חמש דקות לפני ההקלטה: בעזרת משמעת ברזל והקפדה על מעברים קצרים, כל קטע מתפתח לפי ההגיון הבריא של הרוקנרול. המלודיות, ההרמוניות וחלק מן התיחכום הריתמי ללא ספק לקוחים מן העולם הקלאסי-מודרני והג'אזי, אבל "יוניברס" הוא, בסופו של חשבון, פרוג-רוק אמריקני נקי מתסביכים. כמו מעדן סושי מהוקצע, הוא חתוך היטב לחלקים קטנים ומדויקים, מוגש במיומנות טכנית מרשימה ונהנה מעבודה אולפנית מצויינת של מקצועני החוף המערבי של ארה"ב.
לסיכום, יש כאן אלבום אינסטרומנטלי בעל עוצמה רבה, תוקפני, מהיר וחד-משמעי. יוצריו לא מנסים לרקוד על כל החתונות הסגנוניות, ומסתמכים על יכולתם להציע מוסיקה ממוקדת וממצה. מי שלא מחבב את תעלולי הוירטואוזיות של עולם הפיוז'ן החשמלי, את האדרנלין של המטאל המהיר ואת הפעלולים של ה'פרוג-מטאל' האמריקני -- יכול לוותר על התענוג. מי שמסוגל להעריך את הכיף הטהור מאחורי הנגינה המהירה והאנרגטית של 'יוניברס' יידע להפיק תועלת רבה מן המוצר התעשייתי והמלוטש הזה. האלבום לא מתיימר להתקרב להגדרה 'יצירת מופת', אך הוא עדיין מהנה, מרשים ומלהיב אחרי למעלה משלושים האזנות בלתי-רצופות. הציון: 8/10 |